הומואים גאים בלבד נחשפים לרפואה סינית בקרוז אטלנטיס בקריביים - סולסטיס אהובתי פרק ג' 

סולסטיס אהובתי החד מינית - פרק ג' - רשמים מקרוז אטלנטיס שמיועד לגאים בלבד

ראשון שש וחצי בבוקר, בשלבי נחיתה בנמל אברגליידס, פורט לודרדייל, פלורידה

2400 גברים חד מיניים תקפו את סולסטיס אהובתי ביום ראשון שעבר וכבשו בה כל חלקה פנויה. זהו קרוז צ'רטר שפירושו שהם שוכרים את הספינה לצרכיהם ולפי רצונם. הם קבעו את מסלול ההפלגה ובאלו איים ננחת וכמה זמן נשהה בכל אי. הביאו איתם ציוד סאונד ותאורה משוכללים, בדרנים משלהם, קרוז דירקטור משלהם. ההכנות שלנו כצוות הסולסטיס לקראת בואם היו כמו לפני הפלישה לנורמנדי, אך החששות שנבעו מהתנהגות פרועה של גאים צעירים מאד בקרוז אטלנטיס אחר התבדו והמציאות הייתה אחרת בתכלית.

ממוצע הגילאים היה 40 ורובם היו כפי שאבחנתי, מיושבים יותר ומעבר לימי ההוללות חסרי האחריות של נעוריהם. הם מגיעים מכל העולם ומכל רחבי ארצות הברית. חלקם לא יצאו מהארון עקב משרות רמות שהם מחזיקים בבית ורק בקרוז הם יכולים להיפתח ולחיות כפי שהם רוצים להיות באמת. עמדו לזכותי השנים הרבות שעשיתי בסן פרנסיסקו, הטיפולים בנשאי אידס שם והשיחות הרבות עם מיקי ידידי מהצפון, כדי שלא אירתע מפניהם וכדי לרכוש מיידית את אמונם. למרבה האירוניה, דווקא החיים שלי בסן פרנסיסקו כמיעוט הטרוסקסואל שלעתים הופלה לרעה, אפשרו לי את הזכות הנדירה של להיות במקומם. מחיר ההבנה והאמפטיה היה בכך שנותרתי אתמול בסיום הקרוז סחוט ומרוקן לחלוטין רגשית, כי הסיפורים האישיים היו קשים וכי הענקתי הרבה מאד.

כבר באמברקיישן הבחנתי בהוגו (צרפתי, אביניון 43). גבר גבוה, רחב כתפיים, הולך לאיטו במה שנראה כמו בטחון עצמי רב של הקאובוי או השריף הקשוח מהמערבונים. מאוחר יותר, על שולחן הטיפולים הוא סיפר לי בצרפתית-אנגלית, על פסקל אהובו מפריס (39 טופל קודם לכן בחדר השני) על אשתו ושני ילדיו ועל ייסוריו כגבר דו מיני שהפך עם אהבתו לפסקל להיות חד מיני. מלבד פסקל הייתי הראשון לו הוא סיפר את האמת שמייסרת אותו (אשתו וילדיו לא יודעים דבר אך הוא החל בהליכי גירושין מאשתו שלא מבינה מדוע הוא מתנכר לה).

כל נגיעה קלה שנגעתי בגופו המוצק והשרירי התקבלה באנחת כאב אף כי השתמשתי במחטים היפניות העדינות ביותר שיש לנו. להפתעתי בתום הטיפול הראשון הוא סרב להמשיך בטיפולים למרות שפסקל אהובו המשיך לחמישייה. המשכתי לחשוב על הוגו במשך השבוע ואז בזמן הטיפול הלפני אחרון עם פסקל הצעתי שהוגו יחזור לטיפול נוסף ומסכם – וכך היה. הטיפול השני איתו היה עם אדם אחר לגמרי: מאושר, רגוע וחד יותר (לא לוקח את הקרדיט על כל זה, ברור שלקרוז ולהיותם ביחד בגלוי הייתה השפעה רבה). טיפלתי בו במחטים החזקות ביותר שיש והוא לא הניד עפעף. יעצתי לו לגלות את האמת לאשתו ולהתייעץ עם פסיכולוג ילדים באשר לכיצד לגלות להם, אם בכלל. הבטחתי לו שאשתו תיפגע הרבה פחות אם יכבד אותה ויאמר לה את האמת. ואולי תתרצה מעט כאשר תדע על אהבתו לגבר אחר, אולי בניגוד למצב בו היא מתחרה באשה אחרת.... הוא נפרד ממני בהבטחה לספר את האמת לאחיו הצעיר ורק לאחר מכן לאשתו.

אדוארדו, גאה ממוצא ארגנטינאי, הגיע באמברקיישן דיי ממשרדי ההנהלה במיאמי כדי לעזור לאנה מנהלת הספא ליצר יותר הכנסות מהספא בקרוז המיוחד הזה לגאים בלבד שנקרא קרוז אטלנטיס. אנשי קרוז אטלנטיס הם גאים מקצוענים ומצליחים מאד, ללא ילדים בדרך כלל ועם הכנסה פנויה. הם ידועים בתור מטפחים עצמיים ונהנתנים גדולים. המטרה להכנסות הקרוז בספא עמדה על 200 אלף דולר, כמעט כפול מהמטרה לקרוז רגיל. הפסקתי לרגע את הכתיבה כדי להיפרד מקרייג שטופל חמישה טיפולים. רק בטיפול האחרון נודע לי שהוא יהודי ויש לו קרובים בחיפה. אני יושב לראשונה וכותב לא בחדרי אלא בבר של האושן ויו שבירכתי הספינה. קצת מוזר אך סביבי מאות גברים מאושרים שאוכלים את הארוחה האחרונה לפני התנתקות מהרחם הגדולה של הסולסטיס.

אדוארדו, גאה מוצהר שהתחיל את הקריירה כפיישיאליסט (איך קוראים לזה בעברית? – קוסמטיקאי?) הוא עכשיו בצוות המנהלים של החברה בעלת הזיכיון על כל הספאס שבספינות קרוז בכל העולם והחברה שמעסיקה אותי. הוא הגיע במיוחד לקרוז הזה כדי לחזק את אנה. זה כמובן יוצר מתח בינו לבינה. אדוארדו נודע על פי השמועה ביחסו הרע לעובדי הספא ובדרכו המעליבה והמשפילה להמריצם להפיק עוד מכירות ריטייל. רוב עובדי הספא הם מקצוענים בתחומם – מסג'יסטיות, מניקוריסטיות, ספרים, מורידי צלוליטיס, משתמשים בעשב ים להרזיה, ג'ים, וכמובן אקופונקטורה. מניסיון העבר עם אטלנטיס, הובאו שני מסג'יסטים גברים מספינות אחרות (מלון והטסה על חשבון החברה) וניתנו להם שני חדרים על חשבון מסג'יסטית אחת ועל חשבוננו. התחזית הייתה שהגאים לא ירצו להשתמש הרבה באקופונקטורה. לשמחתי התחזית הזו השתנתה די מהר והחדר המופקע הוחזר לשימושנו כבר אתמול.

וכך ביום שני בערב, היום השני של הקרוז בן השבוע, נעשתה פגישה של כל 37 עובדי הספא בראשות אדוארדו. הוא עבר על כל ההכנסות שנצברו ביומיים שקדמו לכל אחד מעובדי הספא. כל אחד ואחד הוא שאל כמה זמן הם בחוזה הנוכחי ואיזה מספר חוזה זה עבורם. הצביע על אחוז הריטייל מכלל ההכנסות של כל אחד (מחיר טיפולים שנעשו פלוס מכירות ריטייל) והצביע על הליקויים ביחס לציפיות מכל אחד וגם הציע מספר טיפים אישיים למתקשים. הוא היה מקצועי וענייני מאד מבחינה עסקית. כמעט כל המסג'יסטיות והמסג'יסטים לא עשו מספיק ריטייל. הוא השאיר אותי כאחרון ברשימה הארוכה. ואז כל מה שאמר היה : "אפי! – פנטסטיק!". זו הייתה הפעם הראשונה שנעשתה הכרה בתרומתי באופן כה חזק, ממצה ופומבי. אנה נמנעה מלעשות זאת מלבד פעם יחידה עליה סיפרתי ואפילו איימה עלי שוב בשבוע שקדם לאטלנטיס שהיא הולכת להעיף אותי הביתה. לקחתי את האיום שלה ברצינות וביררתי כבר את האפשרות שאעבור לספינה אחרת מיוזמתי לפני שהיא תזרוק אותי...

כך יצא שקבלתי מחמאה מהכוהן הגדול של החברה, דבר שאולי יהיה שימושי עבורי בעתיד. חבל רק שהוא השווה אותי לאנשי המסאג' ואמר שעשיתי בריטייל יותר מאשר כולם עשו ביחד. אלו דברים שיוצרים התנגדות וקנאה ואני מנסה להימנע מהם ככל שניתן. מאחר ואני מומחה לצמחי המרפא הסיניים ואף פרסמתי ספרים בנושא, הצמחים הללו עבורי הם יותר חברים מאשר סתם ריטייל. אין מטופל שאינני מציע לו את צמחי המרפא הסיניים, זה פשוט מתבקש שהמשך הטיפול בבית יתחזק וייטמע בעזרת הצמחים. לכן ההשוואה לאנשי הספא שנאבקים למכור מוצרי טיפוח בנוסף לשירותיהם המקצועיים אינה במקום והיא מקוממת את נשות הספא יותר מאשר ממריצה.

לוץ, אוסטראלי ממוצא גרמני 57, הוא עכשיו השף הראשי באושן ויו, גבוה מקריח ומאד קול, נושא בגאווה את עניבת השף השחורה שלו, הזמין אותי לשבת לידו ועם שאר השפים לארוחת צהריים. זה כבוד גדול. מאז שטופל אצלי בקליניקה אנחנו ידידים קרובים. הוא שם לעצמו מטרה להמליץ לי על האייטמים הטריים והמשובחים ביותר שבושלו בכל יום כשאני מגיע לאושן ויו. אני נאלץ יותר ויותר להשתמש במזון כתרופה כדי לחזק את האיברים שצריכים חיזוק כנגד המתח הרב והלחץ שמופעל עלינו.

העבודה אינטנסיבית ולא קלה אך יחסית למסג'יסטיות מצבי מעולה. אני אמור לעבוד "רק" 52 שעות בשבוע ולבחור את הזמן שאני בחופשה בימים שאנו בנמלים, בניגוד לימי ים שבהם הספא עובדת סביב השעון. הן עובדות 72 שעות בשבוע, חולקות את חדרן עם אשה נוספת והצ'ופר שלהן הן שעתיים עד שלוש קצרות מחוץ לאנייה בימים שאנו עוגנים. אני מקדיש את כל כולי לעבודה. בשעות שאינני עובד אני חושב על איך להשתפר ולומד מטעויות.

אני לא סופר את שעות העבודה. לעתים כשיש לחץ ומאחר ויש לי רק שני חדרי טיפול, אני מתחיל לטפל אפילו לפני שבע בבוקר, מוותר על ארוחת צהריים בלית ברירה וממשיך עד תשע בערב. אבל אני מקפיד לצאת בסן חואן כל יום שלישי ובסן מרטן ברביעי או חמישי ולהתקשר לילדים בסקייפ.

קרוז אטלנטיס הנוכחי בחר לנחות באי קוקו קיי, באי סן מרטין (הולנדי-צרפתי), באי סן בארט (צרפתי), באי סן תומאס (איי הבתולה האמריקאיים) ובסמאנה (הרפובליקה הדומיניקאנית). רק בסן תומאס יכולנו לעגון כרגיל – עם חבלי רתיקה לרציף ארוך, בשאר שלושת האתרים בהם אין נמל עמוק מספיק, הסולסטיס הטילה עוגן רחוק מהחוף וספינות שירות קטנות (איזה כיף!) לקחו אותנו לחוף ובחזרה. סן בארט (ברתלומי) הצרפתי הוא העשיר מכולם, חנויות מותגים ונשים אירופאיות מטופחות, מכוניות חדשות ונוצצות ויאכטות מרהיבות. האי עצמו בעל ארכיטקטורה משגעת והכל בו עשוי בטוב טעם. הבדל עצום מהאיים האחרים והעניים יחסית בהם בקרנו כבר. לימים כשהגעתי לקוויבק עם הסאמיט הייתה לי שוב את אותה התחושה כפי שהרגשתי בסן בארט.

באחד הערבים קבלתי טלפון מאנה (מאז היום השני להגיעי לספינה השתלטתי על הטלפון הנייד שמשמש את שני האקופונקטוריסטים בספינה) היא דרשה שאגיע לספא בשעה 2145 כדי להשתתף בקליפ קידום מכירות של הספא. התלבשתי בחליפתי היחידה, העניבה האדומה ונעלי עור הלטאה. בחדר מסאג' הזוגות הרחב היו כבר צוות הצילום, ג'ון הקרוז דירקטור של הסולסטיס (זה עם החברה מנתניה), מלקולם הקרוז דירקטור של האטלנטיס, נציגים של שירותי הספא השונים וגם דנה שותפתי ואנה. אני הייתי היחיד שדיבר ברצינות למצלמה על הרפואה הסינית, כל השאר ירדו לזנות במאמציהם להתחנף ולפתות באופן די בוטה את מיטב בנינו. הגדיל לעשות טייסון מהג'ים, דו-מיני מוצהר שהראה את כישוריו הפורנוגרפיים באמנות הפיתוי אל מול המיקרופון שאחז בידו... יצא קליפ די מוטרף ומצחיק –  למחרת הייתי סלבריטאי ליום אחד ואורחים ואנשי צוות שונים פתחו ואמרו: ראיתי אותך אתמול בטלוויזיה...הזכיר לי ימים רחוקים בהם עסקתי בהפקות קולנוע והופעתי בקרדיטים של תכניות טלוויזיה כשהיה רק ערוץ אחד במדינתנו.

טרנס (קנדה, 32) עבר חמישה טיפולים (להלן – "חמישיה"). עובד בנאטו כאזרח בתחום לוחמה פסיכולוגית, בקנדהאר שבאפגניסטן. הוא המליץ לי לבקר בהראת וליצור עימו קשר לפני תום חוזהו כי הוא יוכל לסייע לי רבות וכי זה די בטוח לבקר וכן ציין שאוכל להיטמע בין המקומיים אם אגדל זקן וכי יש בתי מלון ושירותי תיירות מפותחים בעיר שבה מעולם לא נולדתי.

התאכזבתי מאד מסמאנה שבדומיניקאנית. בכל מקום לכלוך, זוהמה, עוני ועזובה. הסתובבתי בשוק ובעיר רגלית, שוחחתי בספרדית (ותודה שוב למורתי סלמה ממכון סרוונטס) עם מי שיכולתי וכל זה מבלי שקניתי משהו לטעום, בניגוד להרגלי במסעותיי באסיה או דרום אמריקה. פשוט לא יכול לקחת את הסיכון שאחלה או שאעביר מחלות לספינה. הקיצוניות שבין סן בארט הצרפתי לסמאנה הייתה בולטת מאד. יחד עם זאת רגעים של נחת עברתי בהפלגה המהירה בסירות השירות המקומיות ובגלים שהשפריצו על פניי.

עוד טיפלתי ביוג'ין מסן פרנסיסקו איש שעובד בחברת תרופות ולטענתו הוא מכר את נשמתו לה. וגם טופל גרי מאטלנטה. גרי אוסף תכשיטים עתיקים והראה לי את החלקים מהאוסף הגדול שלו אותם הביא לספינה. היה נחמד לדסקס גמולוגיה ולהעריך עיצובים ושימוש באבנים טובות כמו טנזנייט, רוביס סאפיירס ואחרים. הוא הגיע לטיפול אחד רק כדי לנסות ואז קנה צמחים והמשיך לעוד שלושה טיפולים ביומיים שנותרו. בפגישה האחרונה הוא נפתח לגמרי ומצאתי את עצמי מייעץ לו לאמץ את בנה הקטן והפגוע של אחותו החורגת אליו הוא כה נקשר.

צ'רלי (42 מדרום אפריקה) טופל בחמישייה. הוא מסעדן מצליח והגיע לקרוז בגפו. לשמחתו הוא פגש בקרוז את אהובו האמריקאי והוא כבר שוקל להגר לארה"ב כדי להיות לנצח עם האיש שפגש לראשונה לפני מספר ימים...

נוכחתי שכמעט כולם שריריים להחריד ומשקיעים זמן רב בג'ים. חלקם משתמשים בסטרואידים ושאר חומרים כדי להיראות שריריים יותר. מבחינתי ומאבחנתי יכולתי לראות שהגוף השרירי הוא שיריון חיצוני לכיסוי פגיעות פנימית ורגישות עצומה.

עמנואל וג'רלד קבעו תור בספא לדיקור כבר באמברקיישן דיי. עמנואל, גבר מרשים מאד, יפה תואר, עם עגילים בצורת חור של 10 אגורות בתנוכי האזניים (מוחזקים על ידי עיגול פלסטיק אדום ביום בו נפגשנו, אך הוא מחליף צבעים לפי מצב הרוח), שיער מכסיף וקוקו, גוף חלק שרירי ומקועקע, עיניים ירוקות וחודרות. ג'רלד "בת זוגו" הוא טרנסג'נדר (אשה בגוף של גבר) והם בני זוג מזה 10 שנים. הטיפול בעמנואל (שישיה!) היה קשה רגשית ומנטאלית אבל כבר בפגישה הראשונה נאלצתי להשתיק אותו ולהבהיר מי המטפל ומי המטופל. הוא פשוט לא הפסיק לדבר על עצמו ועל כיצד הוא עוזר לאחרים ומדריך אותם. הוא נתן בי אמון מלא רק אחרי שביקש להחזיק בשתי ידיי והרגיש מה שהרגיש. בניגוד לחזותו המרשימה אבחנתי אצלו חולשה מערכתית מאד ניכרת והוא טופל לחיזוק באמצעות כל מה שהיה בידי לרבות תזונה. הטיפול היה ברובו אינטואיטיבי והבחור העסיק את מחשבותיי גם אחרי שהסתיים כל טיפול.  מצבו הוטב מיום ליום באופן דרמאטי. בסיום השישיה הצטלמנו שלושתינו. עמנואל כתב לגסט ריליישן, לספא ולי מכתב נרגש על כך שהצלתי את חייו וגרם לי לרעוד מעט בעת שקראתי אותו.

קטעים ממכתבו של עמנואל: "מצאתי בספא שבסולסטיס את המלאך המרפא שלי בדמותו של אפי כפיר האקופנקטוריסט. מעולם לא חשבתי שאקופונקטורה יכולה להיות בעלת כוחות ריפוי כה גדולים. לפני שהצטרפתי לקרוז הייתי מת מבפנים, עכשיו הודות לאפי נרפאתי מבפנים....." "אני עוזב את הסולסטיס מכוסה, בטוח ומלא שלווה"..."תודה סלבריטי קרוז ליין שאפשרתם לי לקבל מזור לתחלואי ולמצוא את המרפא שלו הייתי זקוק. אני מבטיח לחזור ובגדול!".... אגב, לעמנואל 6 ילדים בני 14-22 מאשתו לשעבר והוא גאה בהם מאד.

מישל מהאונבורד מרקטינג סיפרה לי הבוקר שהמכתב הזה התקבל אצלה בהתרגשות רבה ונשלח למשרדים במיאמי.

שמרנו על קשר באמצעות הדואר האלקטרוני. לימים נודע לי שהשניים נישאו וג'רלד עבר ניתוח לשינוי מין כפי שנכסף לעשות כל חייו. השניים נראים בתמונות מאושרים ונינוחים עד מאד.

כך העולם מגיע אלי עם תחלואיו ואני מחזיר אליו את המיטב שיש בי. זה נפלא שיש בידי כלי טיפול כה עוצמתי שמוכיח את יעילותו האוניברסאלית הבלתי מוטה באמצעות טיפול באנשים באשר הם מבלי להפלותם על רקע של לאום גזע או מין.

שעה וחצי לאמברקיישן של הקרוז הבא

אושן ויו, סולסטיס, פורט לודרדייל

אפי כפיר L.Ac

(עדיין סטרייט...)

המשך בפרק ד'